כשעלו לירח בא מדען אחד לרבי מרדכי שרעבי ע"ה, ושאל אותו: תגיד לי, האם הם ימצאו שם בני אדם או לא? אמר לו: אני כותב לך תשובה בתוך נייר סגור במעטפה, ואחרי שיעלו ויספרו לך סיפורים תפתח את זה. הסכים. הרב כתב שם קטע מפתח אליהו: "ובראת שמיא וארעא, ואפקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן, ועשבין וחיון ועופין ונונין, ובעירין ובני נשא". ההוא כמובן לא מבין בארמית, אבל הכל סגור במעטפה. אח"כ היתה אכזבה גמורה, כי הם התבדו וראו שאין כלום. המדען אמר: בוא נפתח ונראה מה אמר רבי מרדכי, קרא את הנוסח הזה ואמר "אני לא מבין". הלך למישהו ותירגם לו: "ובראת שמים וארץ, והוצאת מהם שמש ולבנה וכוכבים ומזלות, ובארץ אילנות ודשאים ועשבים וחיות ועופות ודגים ובני אדם", את זה יש רק בארץ. הוא התפלא: איך חכמים ידעו את זה?! ואיפה זה כתוב? בתיקוני זוהר, ופלא פלאים איך חכמים יודעים את הכל.
(מתוך "עלון בית נאמן" מס' 74)